פסק-דין בתיק ת"א 6614-09

במרכז תיק זה עומדת שאלת אכיפתו של הסדר דיוני.

1. התובע הגיש תביעה במסגרתה נתבעו הנתבעים להשיב לתובע כספים שקיבלו עבור הסכם רכישת דירה, הסכם שבוטל. 

ביום 24.3.11 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה ולפיה "... לסילוק סופי ומלא של תביעת התובע כנגד הנתבעים בתיק זה ובגין הנכס נשוא התביעה, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 192,000 דולר ארה"ב בתוספת ריבית של קבלת הלוואה דולרית ע"פ בנק לאומי לסכום זה ולתקופה שממועדי התשלום ועד היום כאשר שכה"ט יושאר לשיקול דעתו של ביהמ"ש. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ובכפוף להמצאת ייפוי כח לב"כ הנתבעים לביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת התובע".

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה וב"כ הצדדים נדרשו להמציא אישור מבנק לאומי לגבי שיעור הריבית. לאחר שב"כ הצדדים נתקלו בקשיים בקבלת אישור כאמור ניתנה החלטה ולפיה: " ... כעולה מהודעות הצדדים יתכן וההסדר הדיוני בהקשר זה טעון השלמה...". על כך נתבקשו הצדדים להגיש ראיותיהם בנוגע לשאלת הריבית.

לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם הצדדים ולנוכח הפער ביניהן, מונה רו"ח מר אברהם יהודיוף כמומחה מטעם בית המשפט, וחוות דעתו הוגשה.

2. לטענת ב"כ התובע אין בנמצא "מוצר מדף" של בנק לאומי התואם את ההסדר הדיוני בשאלת הריבית. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט שניתנה על בסיס ניסיונו חורגת מתחום המנדט שניתן לו. לטענת ב"כ התובע מאחר ולא ניתן לצקת תוכן לאותו הסדר דיוני, יש מקום להורות על ביטולו.

לטענת ב"כ הנתבעים ההסדר הדיוני כלל לא התייחס ל"מוצר מדף" של בנק לאומי וחוות דעתו של המומחה תואמת את ההסדר.

דיון

3. בחוות דעתו מציין המומחה כי " לפי נסיוננו שיעור הריבית על הלוואה דולרית כזו נע בין ריבית לבור בתוספת 2% לבין ריבית לבור בתוספת  4%" . בחקירתו העיד כי :

" בבנק לאומי אי אפשר לקבל מסמך רשמי שהם אומרים לך מה שיעור הריבית בגלל ששיעור הריבית נקבע לפי טיב הלקוח, לפי אורך התקופה, לפי הסיכון של הלקוח ולכן הם לא מוכנים לתת מספר. מתוך הניסיון שלי ויש לי ניסיון רב בקשר לטיפול בהלוואות בבנקים עבור לקוחות של המשרד שלי ומתוך הניסיון, הריבית נעה בין 2 אחוז ל-4 אחוז. זה בדרך כלל אם אנחנו נדבר על היום בחצי שנה האחרונה באמצע" (עמ' 7, שורה 26, עמ' 8 שורה 3).

בתשובה לשאלה האם " הלוואה שנתבקשת לתת היא מוצר שבנק לאומי מוכר" השיב המומחה בחיוב. עם זאת שב והעיד כי הבנקים לא נותנים אישור על גובה הריבית וכי גם במקרה זה פנייתו אל הבנק לא הובילה לתוצאה אחרת (ר' עמ' 8 שורות 8-4). 

4. עדותו של המומחה נאמנה עלי. היא נתמכת גם במסמך שצורף לבקשת הנתבעים מיום 8.5.11 ממנו עולה כי גובה הריבית, אמנם בהלוואה מסוג אחר ובפרישת תשלומים יותר ארוכה, עומד על 2.22%.

למעשה ב"כ התובע אינו חולק על חוות דעתו של המומחה ועל מומחיותו, אלא שלטענתו אין חוות הדעת תואמת את ההסדר הדיוני ואת המנדט שניתן למומחה. אין בידי לקבל טענה זו.

אכן עולה מעדות המומחה  ומחוות דעתו כי גובה הריבית נגזר במקרה קונקרטי מנתונים קונקרטיים שונים כמו טיב הלקוח, בטחונות ורמת סיכון ואילו חוות דעתו במקרה שלפני היא כללית. עם זאת, המומחה אישר כי "המוצר" קיים. עוד אישר כי הקושי לקבל מסמך בכתב מאת הבנק אינו נובע מאי קיומו של המוצר, אלא ממדיניות הבנק. אני סבורה כי בנסיבות אלו קביעת הטווח שבמסגרתו יפעיל הבנק את שיקול הדעת בדבר גובה הריבית במקרה קונקרטי, אינה חורגת ממסגרת המנדט שניתן למומחה. למעשה, לשם כך מונה. אילו ניתן היה לקבל אישור מהבנק מלכתחילה, יתכן כי כלל לא היה צורך במינוי מומחה.

5. לטענת התובע השלמת ההסדר הדיוני בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, חורגת למעשה מההסדר הדיוני, מתערבת מהותית בתכנו ועלולה להביא לשנוי מהותי בזכויות התובע. אין בידי לקבל טענה זו.

אכן יתכנו נסיבות בהן יתיר בית המשפט לבעל דין לחזור בו מהסדר דיוני (ר' ע"א 130/77 יצחק עוזרי נ. שמעון עזורי פ"ד לג(2) 346).  כך למשל כאשר ההסכמה הדיונית ככל הנוגע לראיות שיעמדו בפני בית המשפט עובר למתן פסק הדין, עלולה להביא לפגיעה מהותית בזכויות צד להסדר (ר' ע"א 4384/90 שמעון ועתורי נ. בי"ח לניאדו, פד נא(2) 171).

המקרה שבפני אינו בכלל נסיבות אלו. בענייננו ההסדר הדיוני במהותו אינו נוגע לדרך ניהול ההליך, אלא מהווה הסכם שעניינו סיום מהותי של ההליך. למעשה אילו ניתן היה לקבל מבנק לאומי אישור ככל הנוגע לגובה הריבית, לא היה מתבקש בית המשפט להכריע בדבר למעט שכר הטרחה. במילים אחרות, ההסדר הדיוני בענייננו הוא למעשה הסכם פשרה המבקש להביא לסיום סופי את המחלוקת בין הצדדים. אכן הסדר הפשרה היה טעון השלמה בנקודה אחת. סוגיית גובה הריבית. ואולם, אין לאמר כי השלמת ההסכם בהתאם לחוות דעת המומחה יש בה כדי להביא לפגיעה מהותית בזכויות צד להליך, אלא דוקא התרת החזרה מההסדר בנסיבות העניין יש בה כדי להביא לתוצאה האמורה.

יתכן כי התובע התחרט על ההסכם הדיוני שהתגבש בין הצדדים. כעולה מבקשות קודמות שהוגשו במהלך ההליך, ואף מחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע, יתכן כי חרטה זו קשורה היתה בשאלה האם בסיס החישוב יהא ערכה השקלי או הדולרי של הקרן. עם זאת, אין בחרטה זו כדי להוביל למסקנה כי יש להתיר את החזרה מההסכם, גם לא מהנימוק שהשלמתו אינה אפשרית או תוביל לפגיעה מהותית בתובע.

6. מסקנתי היא איפוא כי השלמתו של ההסכם הדיוני באמצעות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אינה חורגת ממסגרת ההסכמה הדיונית. בפרט הדברים אמורים לנוכח גובה הריבית שסבורה אני כי יש לקבוע להשלמת ההסדר, כמפורט להלן.